העולם כל כך יפה בחוץ בעונה הזו ואנחנו סגורים לנו בקוביה שלנו.
בספונטניות הזמנתי לנו בקתה בוילג' מלון מטיילים.
חשוב למצוא את האיזון בין מנוחה לפעילות עם שלוש בנות , לכן השתדלתי לא להגזים כמו שאני אוהבת בדרך כלל.
הסתפקתי בסיור בעגלת מסתור באגמון החולה, טיול בשמורת טבע נחל עיון ושמורת החולה והדובדבן שבקצפת, סיור אוכל בחיפה.
אז בואו נתחיל –
היום הראשון –
יצאנו לדרכנו ביום שבת. אנחנו מעדיפים לנפוש באמצע שבוע, ככל האפשר. פחות עומס והמחירים טובים יותר.
עצרנו בנונו בהוד השרון להצטייד באוכל לפיקניק ויצאנו לדרכנו צפונה.
רחוק לא הגענו, כולם היו רעבים, ועצרנו ב"חורשת בארותיים", גינה מקסימה עם מתקני שעשועים.
המשכנו לאגמון החולה, הזמנתי לנו סיור מודרך בשקיעה, מתחילים ב16:00.
בוסמת המדריכה ורועי הנהג, הנעימו את זמננו כשעה וחצי.
למדנו כמה קשה לגדל גידולים לצד העגורים שהבינו שבדיוק פה בשדות הם יפטמו את כרסם.
העגורים נאמנים לבני זוגם ומשפחתם לכל החיים והלהקה שאנחנו רואים, כפי שבוסמת הסבירה, היא בעצם כמו אוטובוס,
זו אינה להקת אווזי הבר של המפקדת אקה, אליה הצטרפו נילס הולגרסון ומולי, אלא להקה רנדומלית שהתאגדה למסיבת קבלת פנים של אוכל ופיטפוטים.לכן
סיימנו ונסענו למעוננו לימים הקרובים, מלון מטיילים הוילג'.
The-Village-Jordan-Riverside-TravelHotel
הבקתה נעימה ומרווחת. ההורים במיטה זוגית בצד אחד ובחלל השני שלוש מיטות לבנות.
במרכז שלחן אוכל, ארון ומטבחון קטן הכולל מיני מקרר, קומקום ומיקרו.
אנחנו הצטיידנו מהבית בכל הנדרש, כלי אוכל, סיר, בשר ומנגל והיינו מסודרים.
היום השני –
למחרת בבוקר עלמה הצטרפה אליי לטיול קטן במתחם היפיפה.
יש שער יציאה לנקודת מפגש הנהרות הבניאס והחצבני היוצרים יחדיו את נהר הירדן
וטיילת מקסימה לאורך הירדן שצבועה עכשיו בצבעי שלכת מהממים.
את ארוחת הבוקר שקיבלנו לקחנו איתנו לשמורת נחל עיון. ביום ראשון בבוקר היו לנו מעט מאוד שותפים למסלול.
התחלנו בפיקניק. ליד החניה יש מתחם שולחנות פיקניק מקסים עם נחל וגשרים.
קצת ויקיפדיה –
שְׁמוּרַת נַחַל עִיּוֹן היא שמורת טבע באזור מטולה. השמורה מקיפה חלק מנחל עיון ומסביבתו, וקרויה על שם העיר המקראית עִיוֹן.
ב-1929 הקים תושב מטולה פרנץ ון דר הורן את "האגודה למען האשד" שחבריה עמלו לסלול שבילים בשמורה ולנטוע בה צפצפות על מנת להנגישה למטיילים.
באמצע שנות ה-60 הוכרז האתר כשמורת טבע ותכנונה נעשה על ידי האדריכל צבי דקל.
בשטח השמורה זורם הנחל בערוץ עמוק המכיל ארבעה מפלי מים, "מפל עיון" , "מפל הטחנה", בעבר הייתה טחנת קמח למרגלות המפל, ועל שמה נקרא כך. כיום נשארו שרידים שאפשר לראותם צמודים לקיר המפל; "מפל אשד" ומיד לאחריו מפל נוסף המפוצל לשנים כשסלע חוצה את המים; ו"מפל התנור" שבו זורמים המים מגובה של כ-30 מטרים.
בחורף, המים יוצרים זרימה חזקה ביותר ולפעמים הערוץ בלתי עביר למטיילים. בקיץ, הזרימה פחותה משמעותית, כיוון שהמים מוטים על מנת להשקות את החלקות החקלאיות בסמוך לשמורה.
התחלנו את המסלול מרוצים ואופטימיים. פנינו ימינה מהמסלול לעליה קטנה הצופה על מפל עיון.
המראה מקסים והעליה באמת לא קשה, מולנו ראינו את המסלול המפותל במעלה ההר, עוד לא הפנמנו כי זהו המשך המסלול שלנו.
ירדנו והמשכנו לראות את מפל עיון מלמטה. החלטנו להמשיך בעליה לעבר מפל התחנה אותו מאוד רציתי לצלם כמובן.
האופטימיות מיד התעופפה כשהבנו שהבנות מעדיפות לשבת באוטו ולא לעלות במעלה ההר.
בקושי ובמאמצי שכנוע רבים ומגוונים עלינו לנקודת התצפית השניה לעבר מפל עיון.
בעודנו בתצפית, אנחנו פוגשים חבורה של מטיילים שמעודדים אותנו להמשיך, כי הדרך לא קשה ושווה את המראות. יאללה ממשיכים למפל הטחנה.
שירים בטלפון לעידוד והבטחות לפינוק לא עזרו. כן, גם אימון טהור – הכל בראש, תאמינו בעצמכן – מינימום מסע כומתה.
אז היו שם שדות, ירידה חדה במדרגות, מסלול קסום לאורך הנחל שביום חם היינו מיד נכנסים להשתכשך ולבסוף הגענו ליעד הנחשק, מפל הטחנה היפיפה.
לאחר המסלול המאתגר והמעייף חזרנו לנוח בבקתה ולנשנש נקניקיות בלחמניות.
קבענו להתאושש עד 14:30 להתארגן ולצאת…15:00, 15:30 ויצאנו זריז לשקיעה בשמורת החולה.
כמעט ולא נתנו לנו להכנס, תיכף סוגרים ואת המסלול עשינו בחצי ריצה.
המסלול מקסים וקליל, מתאים לכל הגילאים ולעגלות.
זכינו לצפות בלהקות הציפורים המגיעות לארוחת הערב.
רגע ויקיפדיה-
אגם החולה והביצות סביבה היו סביבה טבעית ייחודית בארץ ישראל ובמזרח התיכון כולו, במגוון הרחב של מיני צמחים ובעלי חיים המייצגים אזורי אקלים שונים בעולם.
עם תחילת התכנון והביצוע של ייבוש האגם והביצות, בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, נרתמו חובבי טבע ואנשי מדע מתחומים שונים למאמץ משותף, על מנת להשאיר חלק מהסביבה הטבעית כפי שהייתה, למטרות מחקר והדגמה.
היוזמה עוררה מאבק ציבורי רחב שנמשך שנים אחדות, ואשר במהלכו נוסדה החברה להגנת הטבע ב-1954.
לאחר התכתבויות, דיונים וויכוחים רבים של הגופים המתכננים והמבצעים, החליטה הוועדה המחוזית של מחוז הצפון, ב-1956, להקצות כ-4,300 דונם משטח האגם המיובש לשמורת טבע.
ב- 1964, לאחר אישור "חוק הגנים הלאומיים ושמורות הטבע" בכנסת, הייתה שמורת החולה לשמורת הטבע הראשונה שהוכרזה על פיו.
עד 1968 נוהלה השמורה על ידי קרן קיימת לישראל, ובשנה זו הועברה האחריות עליה לרשות שמורות הטבע.
חזרנו לביקתה, מצפים בכליון עיניים ליום המחר, סיור אוכל בחיפה.
היום השלישי –
עצירת קפה קטנה ב"בלומה" – כפר בלום 5 דק' מהוילג'. קפה מעולה ומאפינס אוכמניות הכי טעים שאכלתי.
יאללה יורדים לחיפה.
סיור אוכל זה משהו שאני כבר הרבה זמן חושקת בו ובייחוד בחיפה, נראה שהיא פורחת מבחינה קולינרית.
את נעמה סובול גיליתי באינסטגרם. היא חיה את הקולינריה החיפאית ומעוררת את התיאבון בהצעות שהיא מגישה לקוראיה למסעות אוכל בחיפה.
נעמה קיבלה ממני כמה בקשות מאתגרות מראש לסיור הצפוי.
הראשונה – אני לא רוצה פלאפל, חומוס וכד', השנייה – אנחנו אוהבים אוכל אסיאתי והשלישית – עצירה אצל יוצר/ת (ישנו סיור מייקרים בחיפה, רציתי טעימה).
בחרנו בעיר התחתית לסיור. האסיאתיות המומלצות נפתחות רק בערב, אז נעמה הבטיחה למצוא תחליף. אלכוהול מסתבר אי אפשר למכור ברחוב,
הרי קורונה, אוכלים רק ברחוב, גם על זה ויתרנו בעצב והיוצרת שנבחרה היא תכשיטנית ותיקה בחיפה, ליאת ולדמן.
נפגשנו ב12:00 בצהריים בעיר התחתית והתחלנו את מסע הטעימות שלנו ב FATTOUSHBAR מקום מהמם שהכרתי כבר דרך קרן שביט, כשצילמתי אותה בחלל הפנימי
באחד מהפופאפים שערכה בחיפה. לצערי הפעם הסתפקנו באכילה מחוץ למסעדה, של המנות הטעימות שלהם – פטאייר, פטאטאס בראוואס, באמייה מטוגנת ועלי גפן.
בעצירה הבאה הכרנו את חמי פסקה – שולה
"חמי פסקה, מהנדס תוכנה במקצועו, שתמיד חלם להיות טבח. בשבע השנים האחרונות, הוא הגשים את החלום ועסק בבישול כעבודה צדדית, באירועים פרטיים, עשה סטאז' במסעדת הנמל 24 החיפאית ואצל מאיר אדוני בכתית, ובהמשך עבד כטבח במזללה. לאחרונה הוא החליט להתמקד בבישול אוכל שגם החברים שלו יוכלו ליהנות ממנו, ללא צורך להגיע למסעדה יקרה.
במהלך תהליך החיפוש שלו, אחר אוכל ייחודי נתקל חמי במאמר על מאכלים טבריינים. משפחתה של אמו היא טבריינית ואת נקודת ההשקה הוא מצא בדיוק שם. "קלטתי שזה מטבח שאני מכיר מסבתא שלי ומהדודות, שלא מספיק אנשים מכירים", מספר פסקה. "במשך מאות שנים התפתחה בטבריה מסורת ייחודית שעושה שימוש בחומרי גלם מקומיים כמו דגים טריים מהכנרת, עשבי תיבול מהאיזור וגבינות מצפת השכנה. המטבח הזה מגוון כמו האנשים שאיכלסו את טבריה, שהגיעו ממקומות בספרד וצפון אפריקה, ונחשפו גם להשפעות מהמטבח הבלקני ומהמטבח הערבי המקומי". (מתוך כתבה של יעל לאור לוואלה)
אנחנו זכינו לטעום את הפלאפל בפיתה, רעיון גאוני של שימוש בחתיכה של הפיתה שבדרך כלל מוצאת את עצמה ללא שימוש שלא לומר בפח. ממלאים אותה בפלאפל
ומטגנים אותן יחד. מתכוונת לאמץ את זה ביום העצמאות הבא. המנה הבאה היתה קציצות דג טעימות להפליא ולסיום חמי יצא עם מגש פיצה שבו הסתתרו להן עננים קטנים.
הקלסונס – כיסונים שטוחים ממולאים גבינה, מבושלים ואפויים.
נפרדנו מ"שולה" שמחים ומאושרים בדרכנו להפתעה הבאה.
מיזם ה-Food Trucks של חיפה החל לפעול במהלך חודש יוני 2020 לתקופת הרצה, והפך במהרה לסיפור החם של חיפה.
מחמוד אבו סגייר לשעבר אלוף ישראל באגרוף והיום הבעלים של בוטיק בייקרי ברחוב העצמאות פתח מתחת לגשר הולכי הרגל לנמל את –
Oyster פודטראק המציעה פירות ים ובשר: כריך פלוקה (דג ים צלוי), בורגר-פיש, בורגר אנטריקוט, פיש אנד צ'יפס (פילה דג עם צ'יפס) ומיקס פירות ים.
מחמוד פינק אותנו בצלחת מפוארת של מיקס פירות ים, מעדן, לרגע הרגשנו שקפצנו ליוון.
התחנה הבאה לשמחתנו היתה ליאת ולדמן, היינו צריכים הפוגה לבטן.
ליאת הקימה את הסדנא שלה לצורפות בסנלדריה של סבא שלה בחיפה. היא שיתפה אותנו בסיפור המדהים שהביא אותה לעסוק בצורפות דווקא.
"למיקומו של הסטודיו בעיר התחתית בחיפה משמעות אישית ורגשית עבורי: מדי יום אני שבה למחוזות ילדותי, לחיוך החם של סבי, לקולות הרחוב ההומה, למראות בתי המלאכה הסמוכים ולריח הקפה הטרי המסמל את תחילתו של יום חדש. מדי יום אני נמלאת אושר על הזכות לעשות את מה שאני אוהבת במקום שאני אוהבת. " (מתוך האתר)
ליאת לימדה אותנו להכין טבעת מפליז. הסבירה על התהליך, החומרים, הכלים. הבנות נהנו מאוד ונעמי זכתה בטבעת חדשה.
את הסיור סיימנו באווירה כריסמסית, עם קינוח כריסמסי בקונדיטוריה סארו.
טעמנו מאפה שמרים טרי טרי חם מהתנור. עלמה בחרה לעצמה סוכריית עץ כריסמס ונפרדנו לשלום מנעמה.
נעמי ביקשה שנחזור ל Double
חשקה נפשה בקינוח שחיתותי ואני רציתי לצלם את עץ הכריסמס החגיגי שהם הציבו בגלידריה.
באווירה אופטימית זו עם טעם טוב בפה ואנרגיות מחודשות חזרנו הביתה, לסגר #3.
מקווים לחזור לצפון בקרוב, אולי לראות קצת לבן בעיניים. אופטימית 🙂
