את המינולטה הראשונה שלי קנו לי הוריי בגיל 16, בחנות יד שנייה באלנבי, מאז צילום הפך לחלק בלתי נפרד ממני.
לצלם מבחינתי הוא לייצר זכרון. הזכרונות שלי מילדותי מצומצמים, רובם מבוססים על תמונות מהאלבום.

למדתי צילום שלוש שנים במכללת הדסה,וכשסיימתי הלכתי לעבוד כדיילת באל-על, לברוח קצת מהמציאות.
צילמתי הרבה תוך כדי עבודה, אך בדיעבד, לא מספיק.
טיילתי וראיתי מקומות חדשים. ביליתי הרבה עם אחותי שגרה בניו יורק באותה תקופה.
אהבתי שיש לי מקומות קבועים לבקר בהם בניו יורק, בהונג קונג ועוד
ושם גם הכרתי את צח שיצא למסע משלו.
התמקמנו בצפון תל אביב והתחלתי לעבוד כאסיסטנטית בסטודיו לאופנה של רון קדמי.
התחתנו ויש לנו שלוש בנות מלאכיות – גבריאל, נעמי ועלמה.

זכיתי לעסוק בתחביב שלי, לא הרבה אנשים יכולים לומר זאת בעולמנו.
אני אוהבת שהתחום הזה כל כך נרחב שאני יכולה להתפחת בו ולהמציא את עצמי מחדש,
להרגיש שאני נעה קדימה ולצדדים ומתפתחת יחד עם העולם שלנו שמתקדם בצעדי ענק.
אני אוהבת לפגוש אנשים חדשים, להרגיש פרפרים בבטן בדרך לכל עבודה
ולמדתי לסמוך על עצמי, שבכל סיטואציה חדשה כישנה,
אני אמצא את הסיפור, אמצא את הפרספקטיבה שלי, את החיבור שלי
ואהנה מהיצירה.