יום חמישי – סורנטו
אז בעצם צריך לחזור לערב יום רביעי. עזבנו את פריאנו ונסענו לסורנטו אחר הצהריים. הגענו למלון Belair. הלוואי ויכולתי להמליץ על המלון מאחר והוא יפה
והמיקום מצוין, אבל הצוות וארוחת הבוקר – אכזבה. בכל זאת, חייבת לצרף כמה תמונות ואני מאמינה כי רוב המלונות הממוקמים בצוק מעל העיר העתיקה משקפים את אותו הנוף ואותו היופי.
אז נכון, הנוף מהמם מהחלון, אבל בכל זאת זה מצליח להחזיק אותי אולי לחצי שעה ואז הקוצים בטוסיק כבר דוחפים אותי אל מחוץ לחדר…על אף ולמרות הכאבים ברגליים מהסנדלים החדשים (לא לקחת סנדלים חדשים לטיול לחו"ל גם אם הם אמורים להיות הכי נוחים בעולם).
אז יצאנו לעיר בשעות הערב, ללא ציפיות בכלל והגענו למדרחוב מלא באנשים ממנו יוצאים לסמטאות קסומות, חנויות ססגנויות, בארים שוקקים, קסום ממש.
בלילה הבחנו במוזיאון מקסים והנה אנחנו פה בשעות הבוקר Villa Fiorentino, Sorrento
http://www.fondazionesorrento.com/it/public-pagine-villa_fiorentino.php
מצפים לתערוכה של סופיה לורן אך בסופו של דבר מתרגשים מתערוכת ג'וקים לא צפויה.
אז בעצם מדובר בתערוכה פשוטה קצת מאכזבת של תמונות של היפיפה סופיה לורן בסצנות מסרטים בהם הופיעה ומאחורי הקלעים.
Matteo Pugliese הפסל – http://matteopugliese.com/
הציג שלוש תערוכות מרתקות. תערוכת פסלים של גבר מיוסר על ידי דמות אב קשוחה ורודנית. תערוכה נוספת של שומרים בה צפינו בסרט מרתק המראה את הסטודיו
בו הוא עובד והשומרים אותם הוא שולח ארוזים היטב לרחבי תבל לשם הגנה https://www.facebook.com/matteopuglieseart/
והתערוכה האחרונה היא של ג'וקים גדולים עשויים מתכת ועל גבם ציורים. האמן מספר איך כשהיה ילד, הוא ובן דודו תפסו יום אחד חיפושיות על חוף הים אספו
ולקחו אותן הביתה. בבית הם ציירו על גבם בצבעים. כשהמבוגרים גילו על מעליליהם הם הכריחו אותם להחזיר את החיפושיות לחוף הים…כך נראה לו מחזה תמוהה של חיפושיות צבעוניות הזוחלות להן בחול הים הצהוב, מאורע שהשאיר בו חותם מתוק.
שוטטנו עוד מעט בסמטאות סורנטו. גילינו את עולמו של הארי פוטר. אם חשקה נפשכם במזכרת מעולמו של הארי זהו המקום בשבילכם.
https://www.facebook.com/abraxassorrento/
חנות יד שנייה ששווה לבקר בה
https://www.facebook.com/sorrentovintage/
אז לאחר ששוטטנו ברחובות סורנטו וחזרנו להשתכשך בבריכה ולהנות מהנוף עוצר הנשימה, החלטנו להתקפל מוקדם מהמתוכנן ולנסוע לפומפיי
ואולי להספיק להיכנס לעיר העתיקה עוד היום, מה שיאפשר לנו לבלות את היום האחרון ברומא.
הגענו לפומפיי ואכן הסתבר לנו שזו היתה החלטה מוצלחת להסתובב בפומפיי נעים הרבה יותר בשעות אחר הצהריים מאשר בבוקר תחת השמש הקופחת.
לא כל כך ידענו למה לצפות חוץ מהתמונות המוכרות אותן רואים בפרסומים על פומפיי. אז הופתענו במעט מהעיר ששרדה. מההבנה שזה לא היה כל כך מזמן.
מהשרידים הרבים, הרחובות. ההרגשה מטרידה מפחידה אפילו, עצובה. והלבנים האדומות המזכירות את המשרפות באושוויץ לא תרמו.
עזבנו את פומפיי העתיקה אל פומפיי המודרנית – קניון בא.ת. הקרוב. אכלנו בקניון וחזרנו לחדרנו הקט. פומפיי היא עיר קטנה, הכל קרוב, מחיר הלינה זול יחסית.
ביצענו צ'קאאוט בלילה כדי שנצא מוקדם בבוקר לשדה התעופה ברומא. את הרכב השארנו עם המזוודה בחניון Hertz ולקחנו את הרכבת המהירה לעיר.
היום השישי – Rome
כמובן שלא פספסנו את כל המאסטים, כולל פיצה וגלידה.
הותשנו לגמרי בהליכה אינסופית.
תודה לך רומא, היה נעים וטעים. חזרנו לשדה.
גילינו שיש איחור של שעה מה שאיפשר לי למדוד עשרות זוגות משקפי שמש אחרי שכבר התייאשתי מלמצוא ברחבי איטליה, ולבסוף מצאתי!! ובלי מעמ, ייששש
לפעמים דיליי זה לטובה.
היי שלום איטליה עד הפעם הבאה
נעמת לנו מאוד
