לא קל לי להתחיל הפעם אולי כי דברים לא ממש התרחשו לפי התכניות שלי, למרות ששקדתי עליהן ימים כלילות.
ביום הספקנו רק חצי ממה שתכננתי ולמרות שהיה לי ברור שאני צריכה לזרום עם הילדות והרצונות שלהן היה לי קשה לוותר לפעמים.
ואולי כי ביום הרביעי קיבלתי מכה חזקה בעקב ולא הצלחתי לדרוך עליו כל המשך הטיול, נעזרתי בקביים, נשענתי על העגלה, רכבתי על אופניים,
כל מה שיכול לעזור אבל עד היום חודש וחצי אחרי, עדיין כואב.
אבל, הנה, מתחילה, לפני שהזכרון יתמסמס.
היום הראשון – הטיסה
טיול ראשון עם הבנות (גילאים 8,10 ו-4) בחוץ לארץ, איזו התרגשות כמה הכנות, כמה דברים מיותרים שסחבנו בדיעבד וכמה דברים חשובים ששכחנו,
כמה תכננו וכמה בסופו של דבר יצא לפועל.
החשש הראשון היה מטיסת הבוקר המוקדמת שבחרנו. יומיים לפני כן הסברתי לבנות בדיוק איזה בדיקות וכמה דלפקים ואנשים אנחנו עומדים לעבור
עד שנגיע למטוס ומן המטוס עד לאוטו ורק אז נצא לדרך להולנד. זה היה רעיון מצוין שהוכיח את עצמו בשטח.
טסנו לבריסל (מחיר זול משמעותית לטיסת אל-על לעומת סכיפהול) בטיסת בוקר, מה שאומר להעיר את הבנות בשעות הבוקר המוקדמות, להעמיס הכל לאוטו ולהגיע לשדה בשלוש בבוקר. בעלי היקר הוריד אותנו בכניסה לטרמינל והלך להחנות את הרכב, זה היה רעיון מצוין. לא ראיתי את עצמי נסחבת עם כל הציוד והבנות באוטובוס מחניה מרוחקת. בנתיים אני עם עגלה עמוסה – שתי מזוודות גדולות, 3 טרולי, כסא לרכב, עגלה עם עלמה, כל זה נכנסת לטרמינל ונעמדת בתור ארוך ארוך ארוך (ממש לא כמו שקיוויתי).
הבנות היו מדהימות!!! עזרו, המתינו בסבלנות ולא התלוננו.
הגענו למטוס ממש ברגע האחרון, חלפנו על פני הדיוטיפרי ונופפנו לו לשלום, אולי טוב שכך, והתמקמנו במקומותינו. הבנות מתרגשות, מצפות להמראה
ואולי יותר מזה לארוחת הבוקר לילדים שתוגש להן אוטוטו. המראנו, אכלנו ארוחת בוקר, ופל בלגי במנת הילדים ולשמחתי הרבה הבנות נרדמו.
אחת מההפתעות לטיסה היתה הכריות המפנקות שרכשתי לכל המשפחה ב -http://www.bcozzy.com/
הגענו לבריסל, טרמינל קטן והכל הלך יחסית מהר.
יצאנו, בדרכנו להולנד.
הולנד – HERE WE COME
את הטיול חילקתי לצפון ומרכז.
שלושה ימים התאכסנו בכפר הנופש De Eemhof משם יצאנו לחיטהורן, האי טסל וזאנסה סכאנס.
בשלושת הימים הבאים התארחנו בחווה של משפחה מקסימה בעיירה NOORDELOOS הממוקמת חצי שעה מאפטלינג, מהפארק הלאומי ומגן החיות ברוטרדם, מיקום מעולה.
בדרך לכפר הנופש בחרנו לעצור ב-KINDERDIJK. עיירה בה ריכוז תחנות הרוח הגדול והעתיק ביותר והוכרזה על ידי אונקסו כאתר מורשת. https://www.kinderdijk.com/
חשבנו לשכור אופניים, אך בדיוק אזלו האופניים לילדים והחלטנו להמשיך ברגל. המראה באמת קסום ומהפנט.
זו היתה התחלה קלילה ומצוינת משם המשכנו בנסיעתנו לכפר הנופש נהנים מהמראות בדרך.
כמובן שהצטיידנו בציוד הכרחי להעביר את הזמן בנסיעות, שלא מעט ממנה עובר בכבישים מהירים ופחות מרתקים.
החל בחטיפים, מסכים לצערי, אך בנוסף, משחקי טריויה מאויירים לילדים, חוברות של המשפחה המטיילת להולנד (חוברת לכל ילדה שלא יריבו), בהן הן מילאו מה עשינו כל יום, מה הן אהבו וכד', את הסיכום הסופי ערכנו כששבנו הביתה. חוברת חידונים על הולנד וחוברת צביעה לפי מספרים- הכל נרכש מבעוד מועד בחנות ספרים.
כפר הנופש מקסים, התמקמנו בביתנו הקט. מתרשמים מהסביבה השלווה ובעלי החיים שבאו לביקור מצפים שנאכיל אותם, אך לא ידעו שיגיעו בנות שמתחבאות אחרי הזכוכית בחשש.
קפצנו למתחם הבריכה שהיה הפתעה מהנה במיוחד. המתחם מקורה, חמים ונעים כמו בסאונה המים נעימים, אני נהנתי כל כך, בדרך כלל לוקח לי שעה עד שאני נכנסת.
מגלשות כייפיות שהילדות לא הפסיקו להתרגש ולהתלהב מהן. לא היו תורים, לא היה לחץ. פנס ירוק מורה לגולש שהמגלשה פנויה וכולם ממתינים בסבלנות, כל כך נעים.
מסעדות במתחם ומחוצה לו. סופר קטן ומקסים בחוץ. מבחינתנו היה מושלם.
חשוב לדעת שאת המכוניות מחנים בכניסה לכפר, מרחק לא מבוטל וכמו כן כדאי להזמין מקום לינה הקרוב לכניסה למתחם המסעדות והבריכה. במפה המצורפת באתר לא ברור שיש גדר המקיפה את כל המתחם ויש רק שלוש כניסות.
סיימנו את היום בארוחה קלילה בחדר מקניות שערכנו בסופר בעיירה סמוכה. חשוב לזכור להביא תבלינים, שמן,זית, שקיות אשפה, קופסאות לאוכל, תבליות למדיח, סמרטוט, סוכר וקפה.נייר טואלט, סבון כלים וספוג. כל מה שמשמש אתכם ביום יום.
המחירים אינם זולים במיוחד ובסופו של דבר אינכם צריכים כמויות גדולות מכל דבר.
הלכנו לישון עייפים ומרוצים מצפים ליום למחרת.
היום השני – חיטהורן
כל בוקר התחלנו בארוחת בוקר מזינה וטעימה, באגטים, גבינות, נקניק, אבוקדו, חביתות.
הבקרים החלו תמיד אפורים וקרירים ובמשך היום התחמם ויצאה השמש לכן דאגנו תמיד לג'קטים, חולצות,קצרות להחלפה, סנדלים, קרם הגנה,משחקים, פירות וחטיפים.
חיטהורן, שעה וחצי נסיעה. בדרך מתפעלים משבשבות הענק והשדות המשורטטים בסרגל.
הגענו לחיטהורן והזדרזנו לשכור סירה. קיבלנו הסבר קצר על התפעול והמסלול, בחרנו במסלול של שעתיים ויצאנו לדרכנו. הכל כל כך נקי, מטופח, פורח וירוק.
נעמי רצתה להיות הסקיפר לרגע קט, וחזרה לדגמן לי בחרטום הסירה.
יצאנו לשטח הפתוח, טוב שהבאנו נישנושים אבל למי שלא, יש מסעדה וסירת גלידות, בטוח שביום שמשי הם יותר עסוקים. חזרנו לכיוון התעלות להחזיר את הסירה.
מדהים לחשוב שאנשים גרים במקום כזה. הבנות התאהבו בהולנד, מבחינתן אפשר לעבור מחר.
סיימנו את השייט והלכנו לקנח ב FISHַ&CHIPS.
לצערי לא היה לאף אחד מלבדי עוד כוח לשוטט בין הבתים שראיתי ביניהם חנויות מקסימות וגלריות מעניינות.
את הבנות עניין לחזור לבריכה כמובן. חזרנו לבריכה אך לא וויתרתי ובשעה מאוחרת יחסית יצאנו למסעדת עמי ותמי הידועה.
https://www.hansengrietjezeewolde.nl/
לדאבוננו הסתבר ששעה לפני סגירת המסעדה סוגרים את המטבח, וכל מה שנותר להם להציע לנו הוא פאי תפוחים וגלידה.
לחלקנו זה הספיק על מנת להמשיך להנות מהמתקנים המרגשים ומהעיצוב המדהים של המסעדה בפנים אך לא עבר זמן רב ועזבנו על מנת לספק את התאבון של כולנו.
שני יתרונות היו לכך שהגענו מאוחר מעט מאוד ילדים על המתקנים ותאורה מדהימה שהופכת מציאות לאגדה.
עוד יום מהנה הסתיים לו בתרדמה עמוקה.
היום השלישי – האי טסל
השכמנו קום, ידענו שהיום הזה יהיה ארוך ומעייף. התארגנו עם אוכל, צלחות, סכו"ם, פירות, שתייה ויצאנו לדרכנו לעבר המעבורת שתיקח אותנו ליעדנו.
בדרך נעמי מצאה בחוברת הצביעה ציור של תחנת רוח, מושלם.
לא חישבנו בהערכות הזמן שלנו את זמן עליית הרכבים למעבורת וכך יצא שהגענו ממש ברגע האחרון לפני סגירתה ויציאתה לדרכה. ההתרגשות היתה רבה יצאנו מהרכב ועלינו לסיפון. את דרכנו ליוו שחפים, שלא יזיק אם תשליכו לעברם פיסות לחם ותקבלו מופע מרשים היצ'קוקי.
TEXEL ISLAND
היה לי חשוב להנות מהגיוון באיזורים השונים של הולנד, ולכן למרות המרחק שמחנו שהגענו לאי.
ערכנו עצירה לפניקניק ביער קסום בדרכנו, כי כולם כבר היו מורעבים, והמשכנו לECOMARE לראות את כלבי הים שהם מצילים.
רובם מוחזרים לים, אך אלו שאינם כשירים נותרים לטיפול במוזיאון הטבע. https://www.ecomare.nl/en/
נחמד לצפות בשעות ההאכלה ובחלק מהמקרים ההסברים הם גם באנגלית.
בנוסף המוזיאון מציג את עולם החי והצומח המצויים באי.
המשכנו בדרכנו למגדלור האדום שהיה באמת גולת הכותרת של ביקורנו באי מבחינתי.
נעמי נהנתה ממעט זמן איכות עם אבא ואמא ופרסה כנפיים.
חזרנו לאוטו ממהרים להגיע למעבורת הבאה.
כשהגענו לכפר כבר היה מאוחר ולא הספקנו לבלות בבריכה. למחרת היה יום העזיבה שלנו אבל הבטחנו לבנות שנתחיל את הבוקר בבריכה,
עד שכמעט ימאס להן כבר מהמגלשות.
היום הרביעי – זאנסה סכאנס ויורדים דרומה
לא תראו תמונות רבות מהיום הזה והן יהיו מאוד חד זוויתיות והסיבה היא שהיום נפצעתי בעקב ולא יכולתי ללכת.
כאמור, התחלנו את הבוקר באריזה ופינוי החדר. העמסנו את התיקים ברכב ופנינו לבריכה, מרוצים שדווקא יצא שאותו יום התחיל גשום בתזמון מוצלח.
בשלב מסוים גלשתי עם עלמה במגלשת המים וכש"נשפכנו" לבריכה דחפתי אותנו בחוזקה למעל המים על מנת שעלמה לא תשקע.
מסתבר שהעוצמה של המגלשה והחשש שלי, מפה לשם…לא יכולתי לדרוך על כף רגלי השמאלית.
בסופו של דבר כמעט נמאס לבנות לגלוש ואולי זה היה הרעב שדיבר, התקלחנו ויצאנו לאכול במסעדה שממול לבריכה.
לצערי לא אוכל להמליץ לכם על השירות וההמבורגרים שאכלנו, אבל כל אחד לפי נסיונו וטעמו.
המשכנו בדרכנו למוזיאון הפתוח זאנסה סכאנס.
http://www.amsterdam.org.il/zaanse_schans.html
מזג האוויר היה מעונן ואפור והמראה היחיד שאני ראיתי מהמוזיאון הוא המראה שנגלה מהספסל בכניסה. והנה הוא לפניכם
המתנתי על הספסל בזמן שהם המשיכו בלעדיי, צופה בצלם שמצלם את העוברים ושבים תמונות סתמיות כשהם חוצים את הגשר,
ממסגר במסגרת מצועצעת ומוכר להם אותן בצאתם במחיר מופקע.
בחבורה יפנית שלא הפסיקה להצטלם בכל הרכב אפשרי כשברקע תחנות הרוח כשאחד הגברים מצחיק את הנשים עד דמעות.
דילגתי וצילמתי זוג יפנים מבוגר. כשהיא הבחינה שאיני יכולה ללכת התנצלה שוב ושוב אך אני התעקשתי לצלם אותם.
וכל אותו הזמן אני מתפללת שהכאב יחלוף אחרי שנת לילה טובה.
הסיור הסתיים והמשכנו בדרכנו לעבר החווה, מעוננו החדש ב NOORDELOOS.
קראתי המלצה על לינה בחווה באיזור הירוק של הולנד והחלטתי שזו יכולה להיות חוויה קסומה עבורנו.
חיפשתי באתר https://www.airbnb.com ולפי ההמלצות בחרתי בחווה של יאנקה שמתגוררת בנורדלוס.
slobversteeg@gotmail.com
הגענו בשעות אחר הצהריים.
יאנקה מיד סידרה לי בדיקת רופא ,כמעט רופא, בנה סטונדט לרפואה שהרגיע אותי מעט וכולנו החזקנו אצבעות שמחר הכל יראה טוב יותר.
הבנות ערכו סיבוב בחווה, ביקרו את הפרות במחלבה, קפצו על שלוש הטרמפולינות שבחצר, נסעו על אוטו שהביאה להן הלנה המקסימה בת ה13, ביתה של יאנקה
שאירחה לי חברה וסיפרה לי באנגלית רהוטה על החיים בחווה, על הוריה, יאנקה וגוברט, שהכירו כשסבא שלה, אבא של אמא, קנה חווה מסבא, אבא של אבא.
סבא, אבא של אביה, אמר, ספק מתבדח ספק רציני: " לי יש בן, לך יש 7 בנות, אולי תתן לבני אחת מהן?", לכלה כמובן. גוברט חיזר אחרי יאנקה שנים במסירות והיא
שיחקה אותה קשה להשגה. עד שיום אחד אחותה שאלה אותה אם היא יכולה לדמיין את חייה בלעדיו. מאז הם יחד, חיים להם בשלווה בחווה.
גוברט עסוק בכ-200 פרות ובמכירת החלב ויאנקה עסוקה בגידול הילדים, שישה במספר שעזבו זה מכבר את הקן והשאירו את הלנה לבדה כבת הזקונים.
יאנקה גם אחראית על ניהול הצימר, המביא אורחים מעניינים ומגוונים מכל העולם, אותם הלנה נהנית לפגוש. היא האחראית הרשמית על סיבוב ההיכרות בחווה לילדים,
אחרינו היתה צפויה להתארח משפחה קוריאנית.
הכירו: מלכת הזבובים…נעמי גירשה וסילקה את כל הזבובים שהטרידו את מנוחתינו, בסופו של דבר זו חווה עם מעל 200 פרות.
החדרים מרווחים, המטבח גדול ומאובזר. חדר שינה נפרד לנו ואחד לשלוש הבנות. בנוסף חדר הארחה נעים ומזמין.
הפעם, בהיעדר בריכה ומגלשות מצאנו את עצמנו עם הרבה, ואני אומרת הרבה, מאחר והשקיעה מגיעה בשעה 22:30 פחות או יותר אז היו לנו הרבה שעות רגועות למלא.
הבאנו את המשחק האהוב על עלמה דאבל ותוספת של משחק חדש סט ג'וניור למי שמכיר את סט , זוהי גרסא שמתאימה גם לגיל צעיר וגם לגיל בוגר
בנוסף הבאתי לבנות ספרים מתנה לכל אחת לקרוא לפני השינה.
איך נהנתי מהאור הרך השונה כל כך מהשמש הקשה פה בארץ.
בסופו של דבר ירד החושך, הבנות התעייפו והשקט ירד על מעוננו.
היום החמישי – הפארק הלאומי
https://www.hogeveluwe.nl/
התעוררתי. אני יורדת מהמיטה ומנסה לדרוך על הרגל אך הכאב בלתי נסבל. החלטתי שאין טעם לפנות לרפואה וכדאי להשיג קביים שגם אותם אין לי
מושג מאיפה נשיג בעיירה קטנה בהולנד. בעודנו אוכלים את ארוחת הבוקר שהשאירה לנו יאנקה על שלחן פינת האוכל, נפתחת הדלת בסערה
ויאנקה מזרזת אותי לבוא איתה לקליניקה בעיירה. היא שוחחה עם חברה שתוכל להשאיל לי קביים לזמן שהייתי שם. הייתי אסירת תודה ונדהמת מהמחשבה והנדיבות.
התארגנו עם פירות, לחמניות, גבינה ושתיה ויצאנו לכיוון הפארק הלאומי, פארק האופניים הלבנים בפי הישראלים.
זהו בעצם פארק עצום הסלול שבילים המאפשר לקחת אופניים, ללא עלות ולטייל בו להנאתכם.
פארק עצום של צמחייה טבעית מניחה שיש גם בעלי חיים, אך לנו לא יצא לפגוש. בתחילה הנסיעה היא בתוך יער ואז יוצאים לשטח פתוח. הנסיעה קלה ונעימה .
הרגשנו שאנחנו לבד, פגשנו מעט אנשים ורובם נראו מקומיים.
חייבת לספר, שכחודש וחצי לפני נסיעתנו התעוררתי. נעמי לא יודעת לרכב על אופניים מה נעשה? צריך ללמד אותה דחוףףף
השאלנו אופניים מחבר והתחלנו לבלות איתה את שעות הערב ברכיבה בשכונה. לשמחתנו הרבה היא קלטה את העניין במהירות וזכתה לרכב בעצמה בטיול.
בפארק ישנו גם מוזיאון וגן פסלים אך טיול האופניים עייף את כולנו והחלטנו לחזור לחווה ולאכול ארוחת ערב, הבולונז הכי טעים שבעלי היקר הכין EVER !!!
הלכנו לישון עייפים ושבעים מצפים בכליון עיניים למחר.
היום השישי – אפטלינג
https://www.efteling.com/en
אפטלינג נשאר חקוק בזכרוני כהחמצה מטיול בת המצווה שלי. הפארק היה סגור. אמא שלי תהיה מופתעת איך איני זוכרת דבר אבל דווקא את מה שלא עשינו
אני זוכרת הכי טוב. כנראה "באשמתה" של חברתי הטובה, אפרת, שחזרה מטיול בהולנד קצת לפני שנסענו וסיפרה לי על הפארק האגדתי הזה, על הפחים עם פרצוף, שמאכילים באשפה. את הפחים הללו לא ראיתי גם בטיולנו הזה עכשיו כשאני חושבת על כך, חחח.
בכל מקרה, הכנו כריכים, שתיה, עגלה חובה, קרם הגנה, נעליים נוחות ויצאנו לאפטלינג פארק.
את הכרטיסים קניתי באתר של אפטלינג וזכיתי להנחה גדולה בגלל יום הולדתי החל ביוני. רכשתי גם כרטיס חניה אך אם לא רכשתם, עשו זאת בהגיעכם,
אחר כך יש תורים למכונות התשלום. כמובן שהורדתי את האפליקציה של הפארק והתחלנו לסמן איזה מהמתקנים חשוב לנו לא לפספס.
התחלנו במתקן החדש סימבוליקה הנמצא בטירה היפה. מתקן פנטזיה מקסים. הבנות מאוד נהנו.
הפארק מטופח ויפיפיה, נעים ורגוע להסתובב בו והעמידה בתורים חולפת מהר. המתקן השלישי שלנו היה רכבת הרים מעץ "Joris en de Draak" שמה.
התור היה מהארוכים שהמתנו בו ולא ידענו כל כך למה לצפות. הגענו סוף סוף והתיישבנו, אני מקדימה צח עם עלמה באמצע והבנות מאחוריו.
אז, ייעצו לי/הודיעו לי המפעילים שאני צריכה להשאיר את המצלמה היקרה לי בידיהם. התחלנו בנסיעה ואז הבנתי מדוע…הרכבת היתה מפחידה בטירוף ולא נגמרת.
אני בפנים קיללתי את עצמי על חוסר האחריות בו העלתי את עלמה למתקן הזה, ואיך בכלל הרשו לה?? והסתכלתי שוב ושוב לאחור לראות שהיא בסדר.
בסופו של דבר, זה ומתקן מסתובב נוסף השאירו אותי מקורקעת לאדמה יציבה, סובלת מבחילה וסחרחורת נוראית ומצלמת מלמטה את האחרים נהנים.
(אולי באמת בגיל 12 הייתי נהנית כאן יותר) אגב, עלמה נהנתה מאוד ורצתה לעלות שוב, על רכבת העץ.
המשכנו לעולם האגדות, מתחם נפרד המציג דמויות מאגדות מוכרות יותר ומוכרות פחות. בליבי שמחתי שהשארנו את הסחרחרות והרכבות מאחורינו. אבל צח ונעמי החליטו שהמתקן האחרון שלהם זה המתקן שאת צעקות הנוסעים בו שומעים עד הקצה השני של הפארק "בארון" שמו. רכבת שבשלב מסוים אתה עוצר גבוה גבוה כשאתה פונה עם כל גופך לאדמה ואז בום נופל במהירות. אפשר לדמות את זה לסרט אקשן בו הגיבור, טום קרוז למשל, חייב לברוח ממעלית תקועה, הוא בורח מהגג לפיר המעלית ואז בהפתעה, כמובן, הכבלים מתנתקים והמעלית טסה מטה במהירות מטורפת. כייף כייף כייף
כיפה אדומה שמגיעה לבית של סבתא ובמיטה ממתין לה הזאב הרשע. המפלצת בים שפותחת את פיה ובפנים מתגלה פינוקיו התמים.
הבית של עמי ותמי עם ריח מתוק של קינוח שאופף את היער.
וכמובן העץ מספר הסיפורים המזוהה
כל כך עם פארק אפטלינג
זהו זה, שעת הסגירה התקרבה ואני הייתי כבר גמורה, עלמה נרדמה בעגלה ולגבריאל הספיק. רק צח, היה חייב להספיק עוד מתקן מפחיד אחד. נעמי החליטה לבסוף שהבארון יותר מדי בשבילה והם הלכו על מתקן חדש – רכבת הרים במים "De Vliegende Hollander".
אני הזדחלתי לי לכיוון היציאה, עיכוב קטן לקניית בובת קוף או יותר נכון בובת קופיפה בורוד זו מהתמונה הראשונה בפוסט כפול שלוש, לכל אחת כמובן.
מרוצים ורצוצים נסענו חזרה לחווה.
היום השביעי והאחרון – גן החיות ברוטרדם
https://www.diergaardeblijdorp.nl/
מודה, לא הייתי שלמה עם ההחלטה ללכת לגן חיות אני צועדת ורואה את החיות בכלובים וכואב לי הלב. גם על הדולפינריום ויתרתי, קרקס בבעלי חיים תמימים
אבל מה שסקרן אותי בעיקר לראות הוא האקווריום הגדול שצועדים לתוכו, זו היתה הסיבה העיקרית.
עזבנו את החווה, נפרדנו לשלום, העמסנו את מטלטלינו ונסענו חצי שעה לגן החיות.
נכנסנו ולשמחתי עולם הים נמצא ממש משמאל לכניסה כך שהתחלנו בו רעננים.
מהר מאוד הסתיימה הפנטזיה שלי כשנעמי נרתעה מהדגים וביקשה לצאת עכשיו! ועלמה לא איחרה להתלונן גם היא. נותרנו גבריאל ואני נהנות אך גם מזדרזות כדי לא לייבש את הבנות ואת צח בחוץ.
אבל החיה שהכי הכי הקסימה אותנו בסופו של דבר היתה הדוב הלבן. דוב יפיפה שהבטנו עליו מבעד לזכוכית, קופץ למעלה ומביט אלינו בעיניו הרכות. חיה שבטבע לא היה סיכוי שנוכל לראות בקירבה כזו. אבל עם כל הקסם שבעניין, נשארת מועקה בלב כשעוזבים.
גבריאל התעקשה שהיא רוצה לאכול במקדונלדס אז חיפשתי לפחות לוקיישן נחמד, עיירה, לא סניף עצוב בתחנת דלק. בדקתי במפה וראיתי שאנחנו קרובים לדלפט. פניי אורו ושמנו פעמינו לסניף מקדונלדס
בדלפט היפיפיה.
אז אכלנו מקדולנדס, צ'ק.
רכשנו כמה מזכרות ומתנות, צ'ק.
היינו בעיירה קטנה כמו שאמא רצתה, צ'ק.
קיבלנו דו"ח חניה, צ'ק.
כן נו, תיירים או לא.
עזבנו את דלפט היפיפיה ושמנו פעמינו למלון בשדה התעופה של בריסל שמוביל אותנו לטיסה חזור למחרת בבוקר.
אז לא הספקנו הכל זה רק מצביע על כוונה לשוב. התלבטנו אם שבוע או 10 ימים, שבוע בהחלט הספיק !הבנות נהנו עד השמים ואני הגעתי למסקנה שפעם הבאה תהיה בקרוון. נחיה ונראה.
עייפים ומרוצים חזרנו מהאוויר הצח והנקי של הולנד לחמסין שלנו.
ולכל מי שעוד צפוי לנסוע – טרולי, מלא בבובות, מברשות לבובות,בגדים לבובות, כלי אוכל לבובות,פירות מעץ לבובות, גלידה מעץ לבובות – ממש, אבל ממש מיותר.
תחרישו ותעלימו תוך כדי העמסה לרכב, ושיהיה לכם טיול שתזכרו לעולמי עד, לא לשכוח לצלם.
נתראה בהרפתקאה הבאה ואיזה מרגש שהגעתם עד פה.
