הפעם טיולנו מחזיר אותנו כמה שנים אחורה להסטוריה של עולם הדפוס.
בתחושה האישית שלי הרגשתי שאני חוזרת להסטוריה שלי…קצת דומה לחדר חושך, כימיקלים, הקסם של תמונה המופיעה יש מאין על דף הצילום.
אבל, אם נחזור לעניינינו…הדפוס!
לאחר נסיעה של כשעה וחצי, יחסית רגועות, שם במושב האחורי, אולי בגלל הציפיה ללא נודע…הגענו לכפר קיש – "הסדריה".
נכנסנו. עושר הטקסטורות, הריחות והצבעים עטף אותי בתחושה נעימה וחמימה.
חיים קיבל את פנינו והחל מעביר אותנו במסע בזמן, תוך כדי הסברים על מכונות מופלאות אותן המציאו אנשים מוכשרים, עליהן עבדו אנשים בעלי סיפורים מרגשים.
מכונות שנזרקו או מתגלות כגוש חלודה עצוב, הופכות תחת ידיו האוהבות של חיים למליאות חיים, מתפקדות ויוצרות. המכונות הללו על גלגלי השיניים השחורים הידיות והגלגלים, מעוררים בזכרוני תמונות שחור לבן מתקופת המהפיכה התעשייתית.
חיים מסביר ומדגים לנו בהתרגשות על מכונה שרק לפני 3 חודשים הגיעה אליהם לסטודיו. עינת שותפתו מצאה אותה . היא מורכבת מ-52 אלף חלקים והיא שיא המודרניזציה של עולם הדפוס, ממש פלא משוכלל.
עשרות מגירות צרות המכילות אותיות בגדלים שונים. פונטים שונים, שפות שונות, לוגואים ששרדו עוד מראשית המדינה.
חיים מחזיק ברגישות והתלהבות של ילד מפה לדוגמא ששימשה להדפסת אטלס מפות.
כל פריט הוא מיוחד ונדיר.
הבנות כבר מאבדות סבלנות ואנחנו מתחילות ביצירה. כל אחת בוחרת חותמת ציור, אותיות ופונטים, מעצבת את הכריכה שלה.
חיים עוזר לנו להדק את הכל במסגרת, בסבלנות אין קץ. הכל חייב להיות מיושר, בולט באחידות, תפוס חזק שלא יזוז.
צבעים רווים ועשירים, מבלבלים, קשה לבחור…אז לא בוחרים. תמונה בשלל צבעי הקשת.
הזמן עבר מהר…זהו נגמר.
קצת עצובות, מבטיחות להגיע שוב
וממשיכות ליעדנו הבא גבינות צאן – שירת רועים של מיכל…טעמנו, בחרנו, ארזנו והמשכנו.
ועכשיו משנפתח התאבון הגענו לכפר תבור בהמלצתו של חיים ל"קפדרציה".
נכנסנו לכפר ולמרות שהיה יום רביעי, השקט הרגיש כמו שבת.
בית הקפה היה נעים ומזמין צבעוני אך רגוע. האוכל היה טעים השירות נעים והמחיר ממש סביר.
יצאנו שביעות ומרוצות בדרכנו הארוכה הביתה.
הפעם, לא היה כל כך רגוע …אי שם במושב האחור.
