יום שישי בבוקר. התכנון לצאת ב-10:00 מהבית, צריך לסיים לארוז, להכין את הבנות, להכין ארוחת צהריים לפיקניק בכנרת,
להכין ארוחת בוקר לדרך, עוד כמה הכנות לארוחת הבוקר מחר. להתפלל שהכל יכנס לאוטו ושיישאר מקום גם בשבילנו.
התפילות נענו ובשעה טובה 11:00, איחור של שעה בלבד, מתים מעייפות ורוצים רק לנוח אבל, יוצאים לדרך.
הגענו לחוף חקוק בהמלצת המוכר בתחנת הדלק ולשמחתנו החוף ענה על כל הציפיות.
http://www.greenbeach.co.il/
אני מהאנשים שמכניסים קודם את אצבעות הרגליים, לאחר כ10 דקות נכנסת עד הברכיים…מקסימום בסופו
של דבר נכנסת עד המתנים וזהו זה, קופאת מקור וסובלת בשקט.
נזכרנו שהפעם האחרונה שהיינו בכנרת , היתה כשהיינו עוד רווקים נטולי דאגות, לפני כ-12 שנה.
ולעניינינו, המים היו פשוט נפלאים, נעימים ומרעננים, שניה והייתי בפנים. הדבר היחיד שהעיב על המצב היתה
הרוח והסחף, אך למזלנו גיסי הגיע עם גלגלי ים וחבל, קשר את כל הגלגלים לרכבת והשיט את הילדים.
הם היו מאושרים עד הגג, והרעיון הזה ממש הציל אותנו מלרדוף אחריהם כנגד הרוח.
עשינו פיקניק בצל הדקלים והמשכנו במסענו צפונה ליער אודם, עוד כשעה נסיעה.
הגענו ליער האיילים, באופק נראה החרמון. אוויר נעים מקבל את פנינו, מבשר על הקרירות הצפויה בלילה, אליה לא ממש נערכנו.
http://www.yayalim.co.il/
התמקמנו בחושה מעץ שהפתיעה בגודלה ובנוחיותה. השירותים והמקלחות נקיים. אנשים נעימים מסביב ופעילויות לילדים. מודה, היינו קצת סקפטים לגבי המתקנים והפעילויות וכמה באמת הילדים יהנו בהן אך כשחזרנו הביתה הבנות סיפרו שהכי כייף היה להן בפינת הליטוף.
לי קשה עם פינת הליטוף, מודה, כואב לי הלב על החיות הקטנות. ארנבים, אוגרים, צבים…שכל היום ילדים, רגישים יותר ורגישים פחות מרימים אותם, נוגעים בהם,
שלא לומר מציקים להם. אם למישהו יש אור חיובי לשפוך על התופעה אשמח לשמוע.
בכל מקרה, הבנות שלי היו בעננים, מצאו עדיין על מה לריב, ארנב שחור או ארנב לבן, אוגר תינוק או אוגר בוגר אבל בסך הכל הן היו מרותקות ונרגשות מאוד.
גם מסלול מעגלי קצר של מכוניות פדלים העסיק אותן לא מעט. מגלשות אבובים יבשות, טרמפולינות ואומגה.
הבעיה היחידה היא שאין מפעילים, אנחנו ההורים מפעילים, מארגנים, משליטי הסדר והצדק במתחמי הפעילות.
בערב כאמור היה קריר, מזג אויר מושלם למדורה ולמרשמלו צלוי.
הלכנו לישון עייפים אך מרוצים.
השקמנו בשבת עם קריאת התרנגול או שמא זו היתה צווחת הטווס, הילדים רוצים לרכב על פוני. רק עכשיו אני רואה באתר שרשום מיני פוני, ואכן הגיעה האכזבה כשגילינו שרק הקטנטנים, יוכלו "לרכב" על המיני פוני העצלים. לא שאני מאשימה אותם, במתחם הרכיבה המאוד מצומצם.
אכלנו ארוחת בוקר טעימה, שכחתי לציין שיש במתחם מקררים, כיריים, קומקום…מאוד נוח ומאורגן. גם החושות מצוידות במזגנים ששרתו אותנו בעיקר לחימום בלילה.
ליטפנו שוב ושוב את החיות, עוד אבוב, עוד נסיעה בקארטינג.
קיפלנו את כל מטלטלינו, שלמרות שאכלנו כבר כמה ארוחות, סרבו להצטמצמם, ושמנו פעמינו לשמורת דן.
http://www.parks.org.il/ParksAndReserves/telDan/Pages/default.aspx
היה קשה…הבנות היו עייפות ולא רצו בשום פנים ואופן לצאת למסלול. לא ויתרתי, לבשנו בגדי ים ויצאנו איתן כך בוכיות. מיכל דליות בטח היתה מצקצקת בשיניה, מצאתי את עצמי מבטיחה בובת עיניים גדולות אבל רק אם ההתבכיינות תיפסק מיד. היתה התעניינות אך זה לא עזר לגמרי, אז הצעתי לשחק בלמצוא, צורות באבנים (כמו בעננים רק באבנים) זה עבד! גבריאל בהתחלה ונעמי לא עמדה בפיתוי והצטרפה. מצאנו כוכבים ומשולשים ואחר כך גם פרחים בגזעים.
התחלנו לשכשך רגלינו במים הקרירים ומצאנו מפלים שנשפכים על קירות האבן. האור היה קסום, הצמחייה עשירה והרגשתי כמו ביער של פיות.
הגענו לבריכת השכשוך בקצה המסלול. מים קפואים ועלמה המדהימה הזו משתכשכת במים, משפריצה ומשתוללת.
מצאנו גן עדן לעכבישים, עלמה החליטה לנוח קצת על הספסל. יאמר לזכותה שהיא הרוויחה את המנוחה ביושר. היא הלכה את המסלול כמו גדולה.
לסיכום, כולם נהנו מאוד. הגענו הביתה ונעצנו עוד שני דגלים במפה שלנו.
…הקיץ רק התחיל, אז מה אומר ומה אגיד. נתראה בטיול הבא.
